גלגלי הצלה חלק א'- 4 דברים שעזרו לי לעבור בשלום את השנה הראשונה.

השנה הראשונה היתה מאד קשה. הכי קשה. במהלכה הצלחתי להתחבר דרך קבוצות אמהות בפייסבוק לכמה אמהות לילדים כמו מיכאל. קלטנו אחת על השניה שאנחנו מבינות על מה מדובר, שאנחנו עוברות משהו אחר. הרבה יותר קשה ותובעני (וזה המקום להודות להן על כל העזרה והתמיכה: תודה לכן אורי, איילת, דקלה, אורית ולורה). רובן היו מנוסות ממני והילדים שלהן גדולים יותר. כולן הבטיחו לי שזה הולך ונעשה קל יותר, שמשהו בגיל שנה קורה וזה השלב הראשוני של ההקלה שיגיעו עוד אחריו. לא שזה נעשה קל פתאום, אבל שום דבר לא משתווה לקושי של ההתחלה. לא האמנתי להן. לא הצלחתי לראות שום סיכוי שמשהו ישתנה, שיום אחד הקושי יתרכך מעט. אחרי גיל שנה, מצאתי את עצמי אומרת את אותן המילים לאמהות טריות יותר לתינוקות כאלו, שהכרתי אני דרך הפייסבוק. כי זה באמת נהיה יותר קל. עדיין קשה, ואפילו מאד, אבל אחרת, בעוצמה פחות חזקה וטוטאלית. אז לטובת האמהות שעדיין נמצאות שם, אני רוצה לספר על כל הדברים שהפכו את השנה הזו לקצת יותר אפשרית.

יועצת הנקה:

בתמונה: הנקה ראשונה. איזה כיף שאבא צלם והוא תופס את כל הרגעים האלו!

ליועצת הגעתי לגמרי במקרה, לא הבנתי בכלל שהקושי שהוא חווה קשור לבעיות עם ההנקה. ההתחלה שלה היתה קלה ופשוטה יחסית, ואיפשהו בגיל שבועיים חל שינוי שלא ייחסתי להנקה. התייעצתי על משהו אחר בכלל עם אמא שהיא במקרה גם יועצת הנקה, והיא אמרה שכדאי לפגוש יועצת. מה שהתברר כנכון מאד, כי מסתבר שהיתה לו לשון קשורה (בדרגה בינונית), וקושי לווסת את החלב. הגיעה יועצת מקסימה, אבחנה, עזרה וגם שלחה אותי למטפל בקרניו סקראל (סעיף הבא). בעזרתה ובעזרת הטיפול ההנקה הסתדרה במהירות, ונחסך מאיתנו הרבה חוסר שקט, קושי ועוגמת נפש. אם לא ברור לך אם מדובר בבעיות הנקה או משהו אחר, אפשר למצוא הרבה מידע ברשת. שני מקומות שאני ממליצה להתחיל בהם הוא האתר של ליגה לה לצ'ה (ארגון התנדבותי בינלאומי של תמיכה בהנקה מאם לאם), יש בו המון המון מידע שימושי על הנקה והוא עזר לי מאד לעשות סדר בדברים, להבין מה תקין ומה פחות, להכיר מושגים כמו קפיצות גדילה וכדומה שעזרו לי להשאר רגועה ולא להלחץ משלבים טבעיים שאם לא הייתי מכירה אותם, הייתי נלחצת שמשהו לא בסדר. מקום שני הוא קבוצת פייסבוק נהדרת שנקראת ""תשאלי יועצת הנקה" ובה אפשר להתייעץ ולקבל תשובות רק מיועצות החברות באיגוד הישראלי ליועצות הנקה מוסמכות, מה שמבטיח שתקבלי תשובות מקצועיות. במידה ותצטרכי ייעוץ פנים אל פנים, הן כבר תדענה לכוון אותך. אחרי שההנקה הסתדרה, היא היתה החברה הכי טובה שלי במשך השנה. אני לא יודעת איך זה לגדל תינוק High Need ללא הנקה, אבל אותי היא ממש הצילה. תמיד היה לי מענה זמין בשבילו, לאוכל, שתיה, מגע, קרבה, ויסות ריגושים, נחמה, בכל זמן ובכל מקום. בזכות ההנקה היה לי הרבה יותר קל בלילות פשוט לשלוף ציץ ולהניק, במקום לקום, להכין בקבוק וכל הסיפור הזה, שהיה קוטע לי את השינה מספר רב של פעמים. אם יצא לך לגדל תינוק עם צרכים גבוהים שניזון מתמ"ל, אשמח מאד שתכתבי לי בתגובות איך זה היה וטיפים מה יכול לעזור במקרה הזה, לטובת אמהות שלא מניקות.

קרניו סקראל

קרניו סקראל הוא טיפול לא מספיק מוכר בארץ, שבעיני חובה לדעת ולספר עליו. מה זה בכלל קרניו סקראל? טיפול במגע עדין ביותר, כך שהוא בטוח גם לתינוקות בני יומם. שיטת הטיפול הזו פותחה על ידי דוקטור וויליאם גרנר סאתרלנד, רופא אוסטאופת מארה"ב, והיא מתמקדת במערכת הקרניו סקראלית- הכוללת את עצמות הגולגולת, עמוד השדרה, עצמות האגן ואת נוזל המוח שדרה המקיף את מערכת העצבים. הטיפול מתבצע בעזרת לחץ ידני עדין ביותר עד שהוא כמעט ולא מורגש, והוא מיועד לשחרור חסימות במערכת הקרניו סקראלית. במהלך לידה וגינלית עובר התינוק בתעלת הלידה, בה מופעלים עליו לחצים חזקים המהוים מעין עיסוי לעצמות הגולגולת. העיסוי הזה חשוב מאד כאתחול של מערכת העצבים ונוזל המוח שדרה. בלידות ארוכות או קצרות מהרגיל, לידות ואקום, או קיסרי, לידות בהן היה סיבוך של חבל הטבור וכדומה, משהו בעיסוי הטבעי שראש התינוק היה אמור לקבל השתבש, ונוצרת חסימה במערכת הקרניו סקראלית. חסימה כזו יכולה לגרום לחוסר שקט אצל התינוק, קוליק, קשיים ביניקה, טונוס שרירי גבוה או נמוך, מבנה ראש א-סימטרי, היפר אקטיביות, בעיות שינה ועוד. בעזרת הטיפול, מווסתים חזרה את חוסר האיזון שנוצר, באופן שמרגיע את מערכת העצבים כולה. הטיפול הזה מגובה במחקרים רבים ומקובל מאד בעולם, באירופה יש מקומות בהם התינוקות עוברים טיפול קרניו סקראל כחלק מהטיפול הסדיר במחלקת הילודים בכל סוג של לידה.

אנחנו הגענו לטיפול קרניו סקראל בהמלצת יועצת ההנקה שאבחנה אצל מיכאל לשון קשורה, והציעה לנסות טיפול קרניו סקראל לפני שפונים להתרת לשון. מיכאל נולד כשחבל הטבור כרוך לו סביב הכתף (מה שהאריך מאד את המעבר בתעלת הלידה), וניתן היה לזהות אצלו חוסר סימטריה בפנים. הוא היה פותח עין אחת והשניה נותרה כמעט עצומה. בנוסף הוא סבל מקוליק שלווה בצרחות איומות לאורך רוב שעות היום. הגענו לרופא אוסטיאופט מקסים (ד"ר שמעון גדג', שאני ממליצה עליו מאד!), ולאחר שני טיפולים הלשון השתחררה והוא חזר לינוק בלי בעיה, חוסר הסימטריה בפנים נעלם, והצרחות האיומות פסקו. בטיפול הראשון שהגענו, כמעט ולא היה אפשרי לטפל בו מעוצמת הצרחות. הוא היה בן כשלושה שבועות. ד"ר גדג' אמר לנו שיש בד"כ מעין עקומת פעמון של עוצמת הצרחות של התינוקות הסובלים מגזים. הם מתחילים בגיל חודש בערך, לאט לאט העוצמה עולה עד שהיא מגיעה לשיא, ואז מתחילה לדעוך סביב גיל ארבעה חודשים. התינוק שלכם, הוא אמר לנו, התחיל ישר מעוצמת השיא. זה צרחות שהוא לא רגיל לשמוע בגילאים האלו. בראיה לאחור אני מבינה שזה היה חלק מהיותו High Need Baby', ואני מלאת הודיה שהגענו לטיפול הזה בגיל כל כך צעיר, כי רק המחשבה לעבור את כל מה שעברנו בליווי צרחות בלתי פוסקות, מרגישה לי כמו חלום בלהות.

בפעם השניה שהגענו לטיפול קרניו סקראל, כבר גרנו בירושלים ומיכאל היה בן תשעה חודשים. שמעתי שזה עוזר גם לתינוקות עם קשיי שינה, אז החלטנו לנסות את זה גם. זה לא היה פשוט בכלל. מכיוון שבגיל הזה הוא כבר היה פעיל מאד, ואי אפשר היה לטפל בו בזמן העירות, גם לא כשהוא עלי במנשא. מצד שני, אי אפשר לקבוע בזמן שהוא ישן כי הוא ובכן.... לא ישן. למזלנו פגשנו את קובי פיין (שאני לא מוצאת פרטי קשר שלו ברשת, אפשר להשיג אותם ממני בהודעה), מטפל בחסד שהוא גם איש עם לב רחב ביותר, שהסכים לבוא אלינו הביתה בלילה אחרי שמיכאל נרדם. וזה לא היה פשוט בכלל, כי הוא היה נרדם מאד מאוחר. ניסינו כמה וכמה לילות, ולא הצלחנו כי הוא לא נרדם לפני 21:00 (אוי לה לאימה) עד שהצלחנו בערב אחד להרדים אותו מוקדם יותר, וקובי הגיע אלינו וטיפל בו כשהוא יונק מתוך שינה. להרדם בקלות הוא לא נרדם אחרי זה, לצערי הרב, אבל בכל זאת התחולל שינוי משמעותי בעקבות הטיפול. עד אז הוא היה נלחם בכל נסיון הרדמה, צורח כשמנסים להכנס לחדר ומתנגד לשינה בכל תוקף, לא משנה כמה הוא עייף. אחרי הטיפול, הוא כבר ניסה להרדם בעצמו. זה לא הצליח לו אמנם, אבל לפחות המאבק המתיש הזה נחסך מאיתנו, והיינו יחד במאמצי ההרדמה, ולא אני נגדו. גם על קובי אני ממליצה מאד למי שגרה באיזור ירושלים (יש לו קליניקה יפהיפיה בשכונת אבו טור, אז כדאי להגיע אליו, ולא למצב קיצון שהוא מגיע אליכם הביתה ).

מנשא:

בתמונה: בדרך לחתונה עם המנשא הסיני שתפרתי. רואים שאני מבסוטה עליו :-)

טוב, אם יש משהו אחד ברשימה הזו, שאני לא מעלה בדעתי איך הייתי מסתדרת בלעדיו, זה מנשא. אפשר לחלק את החיים ללפני המנשא ואחריו. מיכאל כידוע לא הסכים לרדת מהידיים, לא הסכים לשכב במיטה ולא בעגלה. כל נסיון כזה הוא תפס כבגידה עמוקה והגיב בהתאם. המיטה והעגלה שהכנו לו מראש נותרו מיותמות עד גיל מאד מאוחר. מנשא היה הצלה. יכולתי פשוט לשאת אותו עלי, כשהידיים חופשיות. הייתי כותבת ולהמשיך בחיי כרגיל, אבל זה לא היה ממש ככה, גם במנשא הוא דרש תנועה בלתי פוסקת, אבל לפחות קיבלתי את חופש התנועה שלי. המנשא מאד הרגיע אותו, נתן לו את הקרבה הרצופה ואת המגע הבלתי פוסק שהוא היה זקוק להם. הוא היה נרדם (לאחר מסע יסורים כמובן...) במנשא, ונשאר לישון עליו, יונק במנשא, בקיצור, גר כמעט בלעדית במנשא עד גיל שנה בערך. המעבר לנשיאה מהבטן לגב היה בכלל נקודת מפנה חגיגית. אז באמת קיבלתי הרבה יותר חופש לנוע ולעשות דברים כשהוא פשוט תלוי לי על הגב. כל עוד הייתי עסוקה, הוא היה רגוע. בחודשים הראשונים השתמשתי במנשא כריכות מבד ארוך שקיבלתי בהשאלה מחברה שלימים תהפך להיות המטפלת שלו (תודה מרים! הצלת אותי.) ואח"כ תפרתי בעצמי מנשא סיני (מאי טאי), כי היא חשוב לי שהוא גם יהיה פריט אופנתי ושיקי. איך עשיתי את זה? בחירוף נפש, באמת לא ברור לי. זה היה פרוייקט שנעשה בתנאים לא תנאים. אבל הוא שימש אותי נאמנה. בשלב מאוחר יותר הזמנתי גם מנשא ארגו מחו"ל. חשבתי שהוא יהיה פשוט יותר לנשיאה (כמו ילקוט, בלי קשירות בכלל) ויהיה נוח יותר לאבא, אבל בסופו של דבר הוא העדיף את זה שאני תפרתי, ואני נהניתי משניהם.

על איזה מנשא אני ממליצה?

קשה להמליץ כי לכל אחת צרכים שונים ומה שיהיה נוח לאחת, לא יהיה לאחרת. יש יועצת מנשאים שבאה אליך ועוזרת לך להתאים מהמנשאים השונים הקיימים. אפשר למצוא המון מידע שימושי באתר הנהדר "המנשא הנכון". יש פרוייקט מקסים של השאלת מנשאים, "שאו בברכה", שאפשר למצוא בפייסבוק, ובו אפשר להשאיל מנשאים מאם לאם. קבוצה נהדרת אחרת היא "חיבוק הבד", ובו תקבלו מלא מידע שימושי ותוכלו להתייעץ על אופן הנשיאה עם יועצות מנשאים.

בגדול, אני ממליצה על מנשא ארגונומי , שמותאם למבנה הפיזיולוגי שלנו, ופחות על מנשא מערבי שעלול להיות פחות נוח לאמא ולתינוק, וגם להיות בעייתי מבחינת התפתחות תקינה. אני מאד אוהבת את הסיני (מאי טאי) שאפשר לשאת בו על הגב מלידה והוא מאד מאד נוח. מעבר אליו, מנשא כריכות היה הכי נוח לי להתחלה, הוא הכי גמיש ומותאם אישית, וממש פשוט ללמוד את אופן הקשירה. את הארגו קניתי בעיקר כי הוא היה כל כך חתיכי! היתרון שלו הוא בזה שהוא קל לתפעול, ולא צריך להתעסק עם קשירות, אבל הוא היה קצת פחות נוח לי מהסיני שתפרתי. אם זה נשמע לך סינית, זה הזמן לצלול לאחד האתרים או אחת הקבוצות שהזכרתי קודם...

לינה משותפת

בתמונה: הדרך היחידה בה הוא הצליח לישון, כניו בורן, וגם הרבה אחרי זה. היום למזלי כבר לא :-)

אני לא מתכוונת ללינה הקיבוצית, אלא ללינה משפחתית. לפני שמיכאל נולד לא העליתי אפילו בדעתי, שהוא יכול לישון איתנו, בטח שלא עלינו ממש... היה לי ברור שאכין לו חדר משלו, מהמם ומעוצב (ממש... כאילו שהיה לי רגע אחד קטן להתפנות לפרוייקט כזה....). בבית החולים הוא לא ישן כמעט. פשוט לא נרדם בעריסה הקטנה והנפרדת שלו. הוא ישן רק עלי. אבל אני, ממושמעת שכמותי, נעניתי להוראות הצוות בבית החולים, והקפדתי ש(לא) ישן בעריסה ולא עלי. בפועל, מלבד חצי שעה פה חצי שעה שם במהלך היום, לא ישנתי כשלושה ימים, מתחילת הצירים ועד הלילה השלישי לחייו שאמנון ואחות התינוקיה במלונית הכריחו אותי (בצדק) למסור אותו לכמה שעות לתינוקיה כדי להשלים שעות שינה הכרחיות (בשלב זה הייתי כבר בהתמוטטות מוחלטת). כשחזרנו הביתה גילינו שהוא ישן רק עלינו. רצינו שהוא ישן, אז פשוט זרמנו עם זה. עד היום (רק שהיום הוא ישן במיטה הצמודה אלינו, ולא ממש עלי כמו בשנה הראשונה לחייו). גיליתי שזה משהו שקיים בעולם. שאפשר גם אחרת. גיליתי שזה אפילו מאד מקובל ברחבי העולם הלא מערבי (ושלינה בנפרד היא בכלל תופעה חדשה יחסית). יש המון הפחדות לגבי זה, על הורים שחנקו את ילדיהם מתוך שינה, אבל מדובר על הורים במקרים של הורים במצב של השמנת יתר קיצונית, או אלכוהוליסטים. יש דרכים בטוחות ללינה משותפת עם תינוקות, ויש אפילו שיגידו שזו לינה בטוחה יותר, שכן האמא צמודה לתינוק וקצב הנשימות שלהם מסתנכרן מה שיכול להיות יעיל נגד מות בעריסה. את עקרונות הבטיחות ללינה משותפת אפשר למצוא כאן (ובכלל זה אתר שכדאי מאד להכיר!).

בשבילי זה היה הצלת נפשות ממש. כי הוא היה מתעורר מלא מלא מלא פעמים במהלך הלילה. בזכות הלינה המשותפת, הוא היה פשוט מתחבר לשד בעצמו, יונק, ומשחרר (הייתי מניקה בשכיבה, שזה משהו פשוט נפלא. על תנוחות הנקה אפשר לקרוא באתר המקסים של שלי גת, בית להנקה). במצב הזה, המשכתי לישון ולא הייתי מתעוררת, אלא ישנה איתו לילות שלמים. אמנם שינה לא הכי חזקה, אבל לפחות רציפה. היו שואלים אותי כמה פעמים הוא מתעורר בלילה, ולא היה לי מושג מה לענות. זה נשמע מפחיד לישון ככה כשהוא צמוד אלי, אבל האמת היא שהאינסטינקטים שלי היו כל כך חדים, שאם היה קורה משהו שמצריך התעוררות, הייתי מתעוררת תוך שניה. כמה פעמים הוא נכנס מתחת לשמיכה, ותוך שניה התעוררתי, הוצאתי אותו, וחזרתי לישון. זה היה פלא ממש. אם הייתי צריכה להתעורר לגמרי כל פעם, לקום כל פעם למיטה שלו, לשבת על הכורסה, להניק עד שמסיים, לחזור למיטה שלי ונסות להרדם שוב, הייתי פשוט מתמוטטת, פיזית ונפשית. בזכות הלינה המשותפת וההנקה בשכיבה, יכולתי להמשיך לישון, לאגור כוחות, ולשמור על מאגרי האנרגיה שלי לקראת היום שמחכה לי מחר (והוא היה מתחיל עוד בחושך של ארבע בבוקר, כל בוקר, אם פספסת את זה כאן...).

כששומעים על לינה משותפת, השאלה המתבקשת היא האם זה לא פוגע באינטימיות הזוגית? אם תשאלי את זה אמא בלינה משותפת, תשמעי הרבה פעמים תשובות כמו- זה לא בעיה, מוצאים פתרון, אם הזוגיות חזקה זה לא מה שיפריע, ועוד תשובות מהסוג הזה. אני רוצה לענות תשובה אחרת. ובכן, לינה משותפת גובה מחיר מהאינטימיות הזוגית. אבל, ותני לי לחדש לך, לידת תינוק משפיעה על האינטימיות הזוגית, ולרוב, לא בהכרח לטובה. אחרי הלידה אנחנו הורמונליות, סחוטות רגשית מהטיפול בתינוק, אם אנחנו מניקות אז החשק המיני יורד מאד. חלקנו עברנו לידה טראומתית, או חתכים, תפרים וצלקות ולואגינה שלנו לוקח הרבה זמן להתאושש. ויקח זמן עד שהאינטימיות תחזור למה שהיתה לפני זה. ולפעמים גם לפני זה היו עניינים לא פתורים בהקשר הזה, והלינה המשותפת מוסיפה עוד אתגר למיניות. אבל כשאני באופן אישי שמה על שתי כפות המאזניים את הפגיעה באינטימיות הזוגית לעומת שעות השינה והשפיות שלי, אני בוחרת בלינה המשותפת. זה לא אומר שצריך לוותר על אינטימיות זוגית, אלא רק שאם רוצים לשמור עליה, כדאי להשקיע בה קצת יותר ולמצוא דרכים יצירתיות.

הפוסט הזה הולך ומתארך, אז אני מסיימת אותו פה, ובקרוב אעלה עם חלק ב' שלו, ועם גלגלי הצלה נוספים וחשובים. מוזמנת להצטרף לחברות שמקבלות עדכונים במייל, ולהתעדכן ברגע שהוא יעלה.

.